פסק-דין בתיק ע"א 11395/07

1.      בפני ערעור על החלטתו של המשיב מתוקף תפקידו כמפרק המסדיר של המועצה האזורית חוף עזה (בפירוק) (להלן - המפרק המסדיר והמועצה בהתאמה) שלא להכיר, במסגרת הוכחת חוב שהגישה בפניו המערערת על פי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - החוק), בחוב שמקורו בהוצאות נסיעה, בכלל זה הוצאות דלק, בהן נשאה המערערת, לטענתה, לצורך מתן שירותים למועצה.

2.      המערערת נתנה למועצה, באמצעות עובדים סוציאליים שסופקו על ידה, שירותי ייעוץ ותמיכה לאוכלוסיה שבתחום שיפוטה של המועצה בחודשים שלפני פינוי גוש קטיף ובסמוך לאחר מכן. בהתאם להוראות החוק, המועצה נכנסה לתהליך של פירוק, המשיב מונה למפרק המסדיר של המועצה והמערערת הגישה למשיב הוכחת חוב בגין חובה של המועצה עבור השירותים שסיפקה לה.

3.      המשיב קיבל את הוכחת החוב בחלקה ואישר תשלום עבור שירותי הייעוץ והתמיכה שניתנו על ידי היועצים השונים מטעם המערערת על פי תעריף של 200 ש"ח לשעה ולפי היקף השעות שנקבע על ידו. על קביעה זו של המשיב אין חולק. בנוסף, טענה המערערת כי היא זכאית לתשלום עבור עלות הנסיעות של היועצים שסיפקה. בעניין זה תבעה המערערת תשלום עבור שני רכיבים: עבור ביטול זמנם של היועצים ועבור הוצאות הנסיעה עצמן, בכלל זה הוצאות הדלק, בגינן נדרש תשלום בסכום של 50 ש"ח לשעה (על יסוד ההנחה שבכל שעת נסיעה נוסעים 50 ק"מ).

4.      המשיב קיבל תביעה אחרונה זו רק בחלקה. הוא אישר תשלום של 100 ש"ח לשעה עבור ביטול זמנם של היועצים במהלך הנסיעות, אך דחה את התביעה עבור הוצאות הנסיעה עצמן. בעניין זה סבר המשיב כי מדובר בתשלומי כפל - הן עבור זמן הנסיעה והן עבור הוצאות הנסיעה - וכי לא הוכח קיומה של הסכמה בין המבקשת לבין המועצה לתשלום כפול כאמור. המשיב גם סבר, על פי בדיקה שערך עם רואה החשבון של קופת הפירוק, כי התקשרות כזאת אינה סבירה ואינה מקובלת במשק. לגישתו, על פי רוב מקובל במשק שבעסקאות מעין אלה הלקוח משלם עבור הדלק אך לא עבור זמן הנסיעה. המשיב מפנה בעניין זה לחוזר החשכ"ל 2006-4-2 מיום 10.1.06 (להלן - חוזר החשכ"ל), שבו נקבע תעריף לתשלום עבור הוצאות נסיעה של נותני שירותים חיצוניים בכל ההתקשרויות עם גופים ממשלתיים, ונקבע כי לא ישולם תשלום עבור ביטול זמנם של נותני השירותים במהלך הנסיעה. תשלום על פי הוצאות הדלק, סבור המשיב, גם מעורר שאלות עובדתיות מורכבות, ולפחות בחלק מן המקרים יש להניח שעובדים שונים של המערערת נסעו יחדיו, ועל כן אין מקום לחיוב כפול בגין הוצאות הנסיעה.

5.      המערערת טוענת, שהוכח קיומה של הסכמה בינה לבין המועצה לתשלום, הן עבור ביטול זמנם של היועצים והן עבור הוצאות הנסיעה. היא מסתמכת בעניין זה על מכתבו של מר חזן עובד, מנהל מחלקת רווחה במועצה (לשעבר), מיום 13.6.07. לטענת המערערת המשיב טעה גם בקביעתו שהסדרי תשלום כאמור, לפיהם המזמין משלם הן עבור זמן הבטלה של נותן השירות והן עבור הוצאות הנסיעה, אינם סבירים ואינם נוהגים במשק. היא מפנה בעניין זה לתחשיב שנעשה בעניין זה על ידי חברת "חשב" (חשב מערכות מידע בע"מ), אשר מציע תשלום עבור נסיעות בשני הרכיבים גם יחד. כמו כן מפנה המערערת לחוזר נש"מ (נציבות שירות המדינה) בנושאי הדרכה מיום 12.2.07, לפיו משלמת נש"מ במסגרת קבלת שירותי הדרכה מקצועית, הן עבור ביטול זמנו של נותן השירות והן עבור הוצאות הנסיעה.

6.      על פי סעיף 117 לחוק הוקנו למפרק המסדיר סמכויותיו של בית משפט בפירוק לפי פקודת החברות. במסגרת זו המפרק המסדיר הוסמך לבדוק את תביעות החוב המוגשות לו גם על פי הדין ותחיקת הביטחון שחלו על הרשות המקומית (סעיף 117(ג) לחוק).

7.      הזכאות הנטענת לתשלומים עבור השירותים שניתנו על ידי המערערת למועצה, צריך שתיבחן, בראש ובראשונה, על פי ההסכם שנקשר, אם נקשר הסכם כזה, בין המערערת לבין המועצה. בהעדר הסכם כאמור, מדובר בשכר ראוי שאותו יש לקבוע לפי המקובל בשוק.

8.      המערערת טוענת שלעניין זה הושגה בין הצדדים (היינו, בינה לבין המועצה) הסכמה, והיא סומכת טענתה זו על מכתבו של מר חזן עובד הנזכר לעיל שבו נאמר כדלקמן:

"בהמשך לשיחתנו לגבי תנאי העבודה של חברת ארגו במוא"ז עזה מצב פירוט:

1. עלות שעת עבודה (לאחר הנחה) נקבעה על 200 שקל.

2. עלות שעת ביטול זמן (הגעה וחזרה אל מוא"ז חוף עזה) נקבעה על חצי משעת עבודה, קרי 100 שקל.

3. עלות נסיעה שקל לק"מ.

4. כמו כן החל מחודש אוגוסט 2005 לאחר הנחה נוספת נקבעו העלויות של 190 שקל לשעת עבודה, 95 לשעת ביטול זמן ושקל לק"מ.

5. יש לציין כי תנאי העבודה אילו חלו על כל נותני השירותים (למעט חריגים) שעבדו בשנים שלפני ההתנתקות עם מח' הרווחה במוא"ז חוף עזה.

6. בהזדמנות זו ברצוני להודות שוב לך ולצוות הנפלא שאיתך על עבודתכם המסורה ללא לאות בתנאים הקשים ביותר ששררו באותה תקופה במוא"ז חוף עזה".

9.      לדעתי, מכתב זה אינו מלמד על קיומה של הסכמה בנושא זה בין הצדדים. מר מלמד אמנם מאשר במכתבו הנ"ל כי אלה היו תנאי העבודה של המערערת עבור המועצה, אך במכתב לא נאמר שבעניין זה נערך הסכם (בכתב או בעל-פה) בין המערערת לבין המועצה. אף שהדבר לא נאמר במכתב באופן מפורש, נראה שמר חזן ביסס קביעתו זו על האמור בסעיף 5 למכתבו, לפיו תנאי עבודה אלו חלו על כל נותני השירותים שעבדו בשנים שלפני ההתנתקות עם מחלקת הרווחה במועצה. המערערת גם לא הצביעה על ראיה אחרת שהציגה בפני המשיב, המלמדת על כריתתו של הסכם כאמור.

10.  גם בהעדר הסכם המסדיר את התשלום לו זכאית המערערת בגין נסיעות, היא זכאית בעניין זה לשכר ראוי. בהקשר זה נודעת חשיבות להסדרי התשלום המקובלים הנוהגים בעניין זה בין מזמיני שירותים לבין הספקים. בעניין זה טען המשיב שעל פי בדיקה שערך עם רואי החשבון של קופת הפירוק, התקשרות הכוללת תשלום שני הרכיבים גם יחד אינה מקובלת ואינה סבירה ובד"כ המזמין משלם רק עבור הדלק.

טענה זו של המפרק אין בידי לקבל, שכן לא הובהר עם מי בדיוק המפרק התייעץ בעניין זה, מה כשירותו וניסיונו של אותו יועץ אשר מאפשרים לו לתת בעניין זה חוות דעת, ועל אלו הסדרים ספציפיים נסמך אותו יועץ במתן חוות דעתו. למעשה, המשיב הפנה בעניין זה רק לחוזר החשכ"ל. אולם, אף שלחוזר החשכ"ל ודאי נודעת משמעות בבואנו לעמוד על הסדרי התשלום הנוהגים בשוק בעניין זה, הוראות החשכ"ל אינן חזות הכל. ככל שקיימים במשק גם הסדרים אחרים בעניין זה, דבר עליו ניתן ללמוד ממסמך "חשב" הנזכר לעיל ומחוזר הנש"מ, על המשיב להביאם בחשבון. בהקשר זה יש לייחס חשיבות גם למרחקי הנסיעה בהם מדובר. ככל שמרחק הנסיעה בו מדובר גדול יותר והוצאות הנסיעה כבדות יותר, הדעת נותנת שבמסגרת הסדרי התשלום יינתן משקל גם לרכיב ההוצאות שהוצאו בפועל על ידי נותן השירות. חשיבות רבה נודעת בהקשר זה גם לעובדה אותה ציין מר חזן במכתבו, כי תנאי עבודה אלו היו נוהגים אצל המועצה ביחסיה עם כל נותני השירותים (למעט חריגים) בשנים שקדמו להתנתקות.

11.  התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהחלטת המשיב בעניין תשלום הוצאות הנסיעה מתבטלת והדיון מוחזר למשיב לשם בדיקה נוספת של נושא זה ומתן החלטה חדשה בו.

אין צו להוצאות.